יאיר לפיד, שר האוצר, מבשל את תקציב המדינה לשנים 2014-2013, אך את פרטיו הוא אינו מפרסם בפייסבוק, אלא בהדלפות לתקשורת (שקיפות כבר אמרנו?).
לפני דיון בפרטים אלה, חשוב להדגיש את הדרך המניפולטיבית של הצגת נתוני התקציב. האוצר טוען, כי יש לקצץ בהוצאות 10 מיליארד שקל השנה ועוד 20 מיליארד שקל ב-2014. אך איך יודעים שחסרים דווקא סכומים אלה? משום שהאוצר לוקח כבסיס את תקציב 2012 כפי שבוצע. אך תקציב 2012 עצמו היה תוצאה של הכרעות פוליטיות.
ניקח לדוגמא את תקציב משרד הביטחון. בתקציב 2012 הוקצו למשרד הביטחון 54 מיליארד שקל. אך בעקבות ההחלטה הפוליטית לנהל מלחמה בעזה ובעזרת נפנוף באיום האירני, השיג משרד הביטחון במהלך השנה תוספת של 6 מיליארד שקל. לכן נקודת המוצא של תכנוני התקציב הנוכחיים הוא תקציב השיא שקיבל משרד הביטחון ב-2012 – 60 מיליארד שקל.
באוגוסט 2012, לפני החלטת נתניהו להקדים את הבחירות, הציע שר האוצר שטייניץ שתקציב משרד הביטחון לשנת 2013 יופחת ל-50 מיליארד שקל, ואילו ברק, שר הביטחון, דרש להעלותו ל-62 מיליארד שקל.
מאחר שלפיד טרם פרסם את הרכב התקציב, הרי על בסיס הניסיון נותר לנו להניח, כי כאשר חישבו כמה חסר למימון התקציב ל-2013 יצאו באוצר מההנחה, שהוא לא יקוצץ ויישאר לפחות בגובה של 60 מיליארד שקל.
ועכשיו נחזור לכמה גזירות, שלפי הפרסומים תכלול הממשלה בתקציב לחצי השני של 2013 ול-2014: קיצוצים של 4 מיליארד שקל בקצבות הילדים; 4 מיליארד שקל בשכר עובדי המגזר הציבורי; 3 מיליארד שקל בהשקעה בתשתיות. ובנוסף – העלאת המע"מ ב-1%, שתכניס לקופת האוצר 4 מיליארד שקל. סך הגזירות האלה הוא 15 מיליארד שקל.
אך אם תקציב משרד הביטחון ייקבע ברמה שהציע שטייניץ בעל הדעות הניציות – 50 מיליארד שקל לשנה, ולא 60 מיליארד שקל כפי שהיה בפועל ב-2012, הרי יישארו בקופת האוצר במשך שנה וחצי 15 מיליארד שקל – בדיוק הסכום של סך הגזירות שצוינו לעיל.
האפשרות המעשית לקצץ בתקציב הצבאי במקום בקצבות הילדים ובייתר הסעיפים שפורטו, וגם לא להעלות את המע"מ – שבה ומוכיחה, כי כל החלטה לגבי הקף התקציב וחלוקתו היא קודם כל החלטה פוליטית: האם הממשלה מתכננת עוד מלחמה, או שפניה להסדר מדיני? האם הממשלה תממן עוד מלחמה ואת המשך הכיבוש על חשבון הורדת רמת החיים של מרבית העובדים ודרדור עוד רבבות ילדים לחיים אל מתחת לקו העוני?
לפי הפרסומים, ממשלת נתניהו-ליברמן-לפיד-בנט מתכוונת להמשיך בהכנות למלחמה הבאה (סוריה? אירן?), בבנייה בהתנחלויות ובהכשלת כל ניסיון לחדש את המשא-ומתן עם הפלסטינים על הסדר קבע.
מבלי לייחס לממשל אובמה רצון כן לסיים את הכיבוש הישראלי ולממש את חזון שתי המדינות, העובדה היא, שנתניהו דחה בשבוע שעבר אפילו את ההצעה המינימלית של ג'ון קרי, שר החוץ האמריקאי, שישראל תתחיל (רק תתחיל) דיון עם הפלסטינים על סוגיית הגבולות על בסיס קווי ה-4 ביוני 1967.
לעומת זאת, יש להניח שבפגישה שתתקיים החודש בין צ'אק הייגל, שר ההגנה האמריקאי, לבין משה יעלון, שר הביטחון, תושג הסכמה בדבר העמקת שיתוף הפעולה הצבאי באזור, ואולי גם יתכננו יחד את המלחמה הבאה…
12.4.2013