צוחקים כל הדרך ללשכתם בבנק

על רקע התמונות הקשות של הצפיפות בתורים לקבלת מזון לקראת החג, דיווחו הבנקים בגאווה, שבשנת 2003 הם הרוויחו יותר מ-8 מיליארד שקל (לאחר תשלום מס). השנה שעברה, כמו קודמותיה, הייתה טובות לבנקאות ורעה לעובדים. ארבעת הבנקים הגדולים (הפועלים, לאומי, דיסקונט והמזרחי) פירסמו בשמחה רבה את תוצאות פעילותם בשנת 2003. לפי שיטת הפרסום המקובלת עליהם, ארבעת הבנקים הודיעו כי הרווח הנקי (לאחר תשלום מס) שלהם עלה ממיליארד שקל בשנת 2002 ל-3 מיליארד שקל בשנת 2003, כלומר פי 3 תוך שנה אחת.

בפועל, הבנקים הרוויחו הרבה יותר, אך חלק גדול מהרווח הנקי שלהם הועבר לכיסוי חובות אבודים (מסופקים). ההפרשה לחובות שאין סיכוי לגבות אותם מתייחסת בעיקר לחובות הכבדים של אנשי האלפיון העליון. עשירים אלה קיבלו מהחברים שלהם בהנהלות הבנקים אשראי נדיב להשתלטות על חברות שונות או למימון רכישתן של חברות ממשלתיות שהופרטו, אך אינם פורעים אותו. לכן הנתונים האמיתיים של רווחי הבנקים צריכים לכלול את מה שהם מגדירים כ"רווח נקי" ואת ההפרשות שלהם מהרווח (לאחר תשלום מס) לכיסוי החובות האבודים.

רווחי ארבעת הבנקים הגדולים כולל ההפרשה לחובות אבודים במיליוני שקלים (מחירים שוטפים)
	1999	2002	2003
הפועלים	2,287	3,550	3,700
לאומי	1,934	2,322	3,022
דיסקונט	935	860	1,020
מזרחי	437	580	635
סך הכל	5,593	7,312	8,377

בין השנים 1999 ו-2003, תוך ארבע שנים בלבד, רווחי הבנקים (כולל ההפרשה לחובות אבודים) גדלו ב-50%, מ-5.6 מיליארד שקל ל-8.4 מיליארד שקל. הגידול העקבי ברווחים של ארבעת הבנקים הגדולים גם בשנות משבר כלכלי, כאשר רבבות עסקים קטנים ובינוניים נסגרו והאבטלה ממשיכה לגדול, מלמדת על עוצמתם הכלכלית האדירה, המאפשרת להם להעביר את כובד המשבר לכתפיהם של אחרים, בעיקר לכתפי העובדים.

רווחי הבנקים גדלים עקב שערי הריבית השערורייתיים שהם גובים, ובעיקר מהלקוחות הפרטיים, כלומר ממשפחות השכירים, המנהלות אצלם את חשבונותיהן, ואשר גולשות לעתים קרובות למשיכת-יתר (אוברדראפט).

בסוף חודש מארס פירסם בנק דיסקונט את שערי ריבית החובה שהוא גובה. מהפרסום עולה כי הריבית בחשבון פרטי רגיל היא כ-15%, ובמקרה של משיכת יתר – 18%. בחשבון "עו"ש משכורת", הריבית על סכום של עד 1,000 שקל היא 7.4%, ועד 10,000 שקל – 10%. וכאשר יש חריגה מהאשראי שמרשה הבנק – יש תוספת ריבית של 3.5%. שערי ריבית גבוהים כאלה, הבולטים על רקע ירידת המחירים בשנה שעברה, קיימים גם בבנקים האחרים.

נוסף לשוד באמצעות ריבית הנשך, הבנקים גם גובים כ-200 עמלות שונות, שההכנסות מהן עולות משנה לשנה. כאשר לאחרונה היה רעש ציבורי סביב מה שמכונה "עמלת שורה", הבנקים מיהרו להסכים לבטלה, אך הורידו באותה הזדמנות את הריבית האפסית שהם משלמים למי שיש עודף בחשבונו.

שר האוצר נתניהו, ששם לב לתגובות הנזעמות שנשמעו בעקבות פרסום נתוני הרווחים של הבנקים, יצא בסוף השבוע בהכרזה לפיה בכוונתו "לפעול נגד השתוללות הבנקים". אך דברים אלה של נתניהו הם דמגוגיה טהורה.

שר האוצר במדיניותו תרם רבות לגידול ברווחי הבנקים. מדיניות האוצר גרמה לירידת השכר במשק בשנתיים האחרונות. כתוצאה מכך נזקקים יותר שכירים לאשראי מהבנק (משיכות יתר). הבנקים גם מרוויחים ישירות מההפרטה שמנהל האוצר (בתור מממני ההשתלטות של חברות פרטיות על חברות ממשלתיות, בתור חתמים של הנפקות, בתור מנהלי קופות גמל בתחרות בקרנות הפנסיה). נוסף לכך, נתניהו הכריז כי בכוונת האוצר להמשיך ולהוריד את מס החברות – צעד שיגדיל עוד יותר את רווחי הבנקים.

אתר הגדה השמאלית 5.4.2004