ערב הגשת תקציב המדינה 2005 לכנסת, שר האוצר נתניהו מנופף בצמיחת המשק כהוכחה להצלחת מדיניותו. אך ההצלחה האמיתי שלו היא שוד העובדים ומקבלי הקצבות למען העשרת העשירים והורדת רמת החיים של רוב המשפחות. לאחרונה פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסיקה (הלמ"ס) נתונים מאלפים על הגידול בפער בהכנסות בין העשירים לשאר השכבות ועל הירידה בהוצאות של רוב המשפחות על מזון, חינוך ובריאות. לפי נתוני הלמ"ס, ב-2003 ההכנסה הממוצעת למשפחה בישראל היתה 10,924 שקל לחודש. לאחר תשלום מסים (מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות), ההכנסה הממוצעת למשפחה היתה 8,650 שקל לחודש.
אך מאחורי נתונים אלה מסתתרים פערים הגדלים בהתמדה.
ב-2003 ההכנסה (לפני תשלום מסים) של משפחת שכירים בעשירון העליון היתה כ-37 אלף שקל, בעוד שההכנסה של משפחת שכירים בעשירון התחתון, העני ביותר, היתה 3,200 שקל בלבד. ההכנסות של משפחה בעשירון העשיר ביותר היו איפוא, גבוהות פי 11.3 מההכנסות של משפחה בעשירון העני ביותר.
שנתיים קודם לכן, ב-2001, הפערים בקרב השכירים היו קטנים יותר: ההכנסה הכספית (לפני מס) של משפחה בעשירון העליון היתה אז 34 אלף שקל, ואילו ההכנסה בעשירון העני ביותר היתה 4,280 שקל. מכאן שההכנסה בעשירון העליון של השכירים ב-2001 היתה גבוהה פי 7.9 מההכנסה בעשירון העני ביותר.
לפי הנתונים הרשמיים, במהלך שנתיים בלבד, הפערים בין העשירון העשיר ביותר לעשירון העני ביותר בקרב השכירים גדלו מפי 8 לפי 11 – הצלחה מדהימה של מדיניות העמקת הפערים של ממשלת שרון-נתניהו!
"הישג" זה של נתניהו הושג, כפי שעולה מהנתונים, באמצעות הרחבת "המספריים של ההכנסות": בעוד שההכנסות של העשירון העשיר עלו בין 2001 ל-2003 בממוצע ב-3,000 שקל (שהם כגובה כל הכנסה של משפחה ענייה), ההכנסות של העשירון העני ביותר ירדו ב-1,000 שקל לחודש. וכיצד זה קרה? בעוד שהעשירון העליון הגדיל את הכנסותיו באמצעות העלאת שכר המנהלים והודות לרווחים מעסקות פיננסיות, העשירון העני (שרבות בו המשפחות הערביות) סבל מהירידה בשכר, מהגידול באבטלה ומהקיצוץ החריף בקצבות הילדים והזקנה ובדמי האבטלה.
הצד השני של ירידת ההכנסות בשל האבטלה והקיצוצים בשכר והקצבות הוא הירידה בהוצאות של רוב המשפחות למטרות חיוניות כמו מזון, חינוך ובריאות. לפי סקר הוצאה למשפחה, שפירסמה לאחרונה הלמ"ס, ההוצאה הממוצעת של משפחה על סל שירותים ומצרכים ירדה מ-10,450 שקל ב-2002 ל-10,140 שקל ב-2003, או ב-3.6%.
בין הסעיפים הבולטים בירידה בצריכה של משפחה: ירידה של כ-4% בהוצאות למזון; של 14% בהוצאות לציוד לבית; של 5% בהוצאות לבריאות; ושל 0.6% בהוצאות לחינוך ותרבות. המשפחות הוציאו 18% פחות על עיתונים יומיים ו-24% פחות על נסיעות לחו"ל.
מאחר שהנתונים האלה מתייחסים לכל המשפחות, מסתתרת בעצם מאחוריהם השפעת הפער שגדל בהכנסות: ברור שמשפחה בעשירון העני, שהכנסתה ירדה בצורה תלולה, רכשה פחות מזון והוציאה פחות על בריאות וחינוך, אך משפחה בעשירון העליון, שהכנסתה עלתה – הוצאותיה למזון, בריאות וחינוך וגם לנסיעות לחו"ל לא רק לא נפגעו, אלא סביר להניח שגם גדלו.
הנתונים על העמקת הפערים בהכנסות ועל הירידה בצריכה מעניקים משנה חשיבות למערכה נגד הצעת תקציב המדינה לשנת 2005, אשר ממשיכה במדיניות העשרת העשירים, הקיצוץ בקצבות ובתקציבי החינוך והבריאות, פיטורי עובדים והרחבת האבטלה.