מעל ראשם של השירותים החברתיים מונפת כבר כמה שנים החרב המתהפכת של ההפרטה. התאגידים, השולטים בכלכלה הישראלית, שולטים כבר בתחום החברתי החשוב של הבנייה למגורים, וזאת בעקבות הפרטת החברות הממשלתיות וההסתדרותיות לשיכון, שבוצעה בשנות ה-90. גם תחום הספורט ההישגי, ובעיקר ענפי הכדורגל והכדורסל, הפכו עסק לכל דבר. אך התאגידים מעוניינים לגרוף רווחים גם בתחומים חשובים נוספים של מגזר השירותים הציבוריים, לרבות החינוך, הבריאות, הרווחה והתרבות. אין זה מקרה, שתנופת ההפרטה של השירותים החברתיים הציבוריים החלה בישראל בשנות ה-90. היא ביטאה את יישומו בישראל של אחד ההסכמים החשובים שיזם ארגון הסחר העולמי – "ההסכם בדבר סחר בשירותים", הסכם גאט"ס (General Agreement on Trade in Services) שנחתם בשנת 1994.
ד"ר שלמה סבירסקי ממרכז אדוה פירסם לאחרונה נייר עמדה, המנתח את הסכם גאט"ס ואת משמעותו החברתית בכלל, ובישראל בפרט. הסכם גאט"ס קובע, כי כל מדינה תקבע, איזה מענפי השירותים שלה ייפתחו לתחרות עסקית של תאגידים זרים. ישראל, כמו מדינות רבות אחרות החברות בארגון הסחר העולמי, הודיעה שהיא פותחת לתחרות את השירותים העסקיים והפיננסיים, לרבות שירותי התיירות, התקשורת והסביבה. ומה עם שירותי החינוך והבריאות, הרווחה והתרבות? פורמלית, ישראל טרם הודיעה על הכפפת השירותים החברתיים האלה למירוץ של התאגידים הרב-לאומיים אחר הרווח, אך בפועל היא מכשירה את הדרך לכך.
בתחום החינוך, למשל, האוניברסיטאות הן עדיין ציבוריות. אך במקביל להן קמה רשת ענפה של מכללות פרטיות, שאינן מקבלות סובסידיה ממשלתית, וביניהן – שלוחות של מכללות זרות. גם לתחום עבודתו של משרד החינוך חודרת ההפרטה. כך, למשל, רוכש משרד החינוך מחברות פרטיות שירותי ייעוץ ואבחון, קורסים להשתלמויות, קורסים להכנה לבגרות ועוד. השיטה המומלצת של משרד החינוך ל"ניהול עצמי" של בתי הספר, שכבר היכתה שורשים בכמה ערים, היא בעצם הפרטה מתגלגלת. מנהל בית הספר "בניהול עצמי" מקבל תקציב שנתי ויד חופשית לגייס הכנסות בצורות שונות: השתתפות הורים, תרומות מחברות, השכרת אולמות בשעות שלאחר הלימודים ועוד. וכך קורה, שבמסגרת מערכת החינוך הממלכתית פועלים כבר היום בתי ספר שיש להם תקציב נוסף פרטי של מאות אלפי שקלים.
בתחום הבריאות התחזק הלחץ למתן מעמד רשמי לשירותי רפואה פרטיים (שר"פ) בבתי החולים הממשלתיים. משרד הבריאות, פורסם לאחרונה, שוקל לשנות את עמדתו הקודמת, שהתנגדה לשר"פ בבתי החולים הממשלתיים. במקביל, האוצר החיה שוב את התוכנית לתאגוד בתי החולים, כלומר להפיכת בתי החולים לתאגידים עסקיים, שהיא ללא ספק צעד בכיוון של הפרטת בתי החולים.
אחת הדרכים הבדוקות לדחוף את נושא ההפרטה של השירותים החברתיים היא שיטת התקצוב החסר. בהתאם לשיטה זו, האוצר מודיע מדי שנה שבגלל הגרעון הגדל, הוא מקצץ בתקציבי החינוך והבריאות, הרווחה והתרבות. הממשלה והכנסת מאשרים את הקיצוץ, ובכך דוחפים את המוסדות האמורים לספק את השירותים החברתיים לפסים של הפרטה, של הספקת שירותים תמורת תשלום ושל הסכמים עם חברות פרטיות. צמצום ההקצבות הממשלתיות לשירותים ציבוריים (באמצעות "תוכניות הבראה") הוא חלק מהותי במדיניות הניאו-ליברלית. תחת הסיסמה של "ממשלה קטנה", שואפת מדיניות זו לצמצם את אחריות הממשלה לתחומים החברתיים ולעצם קיומה של רשת ביטחון סוציאלי. מכאן שיש קשר הדוק בין הקיצוצים בתקציבי החינוך והבריאות לבין הקיצוצים הקשים בקצבאות הילדים, הבטחת ההכנסה, דמי האבטלה ועוד.
ביישום הסכם גאט"ס, המכתיב את ההפרטה של שירותים חברתיים, טמונות סכנות חברתיות חמורות. יישום הסכם זה יגדיל את אי-השוויון בקרב ילדים, חולים, נכים ועוד. בעידן "הניהול העצמי", בית ספר שתלמידיו נמנים עם השכבות האמידות מסוגל לתת שירותי חינוך עשירים יותר מאשר בית ספר שתלמידיו באים ממשפחות דלות אמצעים. ואותו הדין בתחום הבריאות: שירותי שר"פ מכוונים מראש למי שיכולים לממן הוצאה של רבבות שקלים. הגדלת אי-השוויון מושגת גם באמצעות הטבות המס הגדלות הניתנות למעבידים ולבעלי הכנסות גבוהות. וככל שהממשלה מקצצת בהוצאותיה לחינוך ולבריאות – היא מקטינה את גביית המס מהעשירים. וכאשר הכנסותיהם גדלות, העשירים יכולים לשלם יותר עבור שירותי חינוך ובריאות פרטיים, וחוזר חלילה.
פתיחת השירותים החברתיים בפני התאגידים גם מסכנת את היציבות וההמשכיות של אותם שירותים. במחוז אחד באנגליה, למשל, הועבר ניהול בתי ספר לתאגיד בינלאומי. אך כעבור שנתיים הודיע אותו תאגיד שהוא נסוג מהחוזה. ההפרטה גם פוגעת בשכרם ובזכויותיהם של העובדים באותם שירותים חברתיים (מורים, אחיות ועוד), שרובם נשים, ומורידה את רמת חייהם.
אתר הגדה השמאלית, 28.8.2003