ראש הממשלה שרון רקם את "תוכנית ההתנתקות" וגם שיווק אותה לנשיא בוש ולאירופה מתוך ביטחון מלא ביכולתו להשיג לה אישור בממשלתו. הוא התייחס בזלזול להתנגדותם של השרים עוזי לנדאו וישראל כ"ץ, ולכן גם הסכים לערוך את המשאל בקרב מתפקדי מפלגתו. והתוצאה ידועה: רוב משמעותי של מתפקדי הליכוד, שטרחו לבוא ולהצביע, דחה את התוכנית, ואילץ את שרון לעסוק מאז בתמרוני הישרדות.
גם לשרון עצמו אין כנראה מושג, איך הוא יוצא מהפלונטר שהוא עצמו יצר, ואיך הוא נחלץ מהחישוקאים במפלגתו. גם איום וירטואלי בפרישה מהממשלה, שהשמיע השבוע השר לפיד, יו"ר שינוי, אינו מחלץ את שרון מהתסבוכת הפוליטית והקואליציונית.
שאלת ההישרדות האישית של שרון, המצפה גם להכרעתו של היועץ המשפטי מזוז לגבי התיקים הפליליים שלו, והאפשרות, הנראית רחוקה בינתיים, של הקדמת הבחירות, מלמדות, כי מי שזורע רוח – קוצר סופה. שרון השיג את מטרתו העיקרית: העמקת הכיבוש ועצירתו המוחלטת של המשא-ומתן עם הפלסטינים. אך במדיניות זו הוא חיזק הן את יריביו הנציים במפלגתו (ובראשם נתניהו), והן את מתחריו ב"איחוד הלאומי" ובמפד"ל. ואלה היטו את הכף במשאל המתפקדים.
מעבר להיבטים הפוליטיים והמפלגתיים, ההכרעה במשאל שערך הליכוד העלתה גם את השאלה של ההבדלים בתוצאות המפקד ביישובים שונים, ובעיקר – הרוב המשמעותי שהצביע נגד ההתנתקות בקרב מתפקדי הליכוד בערי הפיתוח בדרום.
מתנגדי פינוי ההתנחלויות מרצועת עזה השיגו רוב גדול בקרב המצביעים בשדרות, בנתיבות, באופקים, בירוחם ובדימונה, אשר לא התרשמו מההסברים של השר אולמרט, כי הפינוי דווקא ישפר את המצב הכלכלי. והשאלה היא, מדוע?
ראשי המתנחלים אמרו בראיונות בתקשורת, כי השיגו את התמיכה של מתפקדי הליכוד בעיירות העוני בדרום משום שיש להם איתם "קואליציה ותיקה של מקופחים". הניסיון של ראשי המתנחלים להציג את עצמם כ"מקופחים" מעורר גיחוך, בעיקר כאשר באותו שבוע פירסם מבקר המדינה את התוצאות השערורייתיות של הבדיקה לגבי השקעות משרד השיכון כמעט רק בהתנחלויות. אך ניתן ללמוד מראשי המתנחלים, כי הם שהציגו את עצמם בפני מתפקדי הליכוד כמסכנים, העומדים להיות מגורשים מבתיהם, ולכן על המסכנים של ערי הפיתוח העניות לתמוך בהם.
אך מדוע קנו מתפקדי הליכוד בערי העוני בדרום את תעמולת המתנחלים? יצחק רגב, שהיה מועמד הליכוד לראשות העיר חיפה, הסביר את ההצבעה ("ידיעות", 7.5):
"מזמן התרעתי שהפגיעה הכלכלית באוכלוסיות החלשות, אותן שכבות שתומכות באופן קבוע בליכוד, תחזור אלינו כבומרנג… אותו ציבור חש שהופקר על-ידי הנהגת המפלגה, שהוא נושא את התנועה על גבו, אבל לא זוכה להכרת תודה. לדעתי, אלה אנשים שהנושא המדיני לא בדמם".
לזעם החברתי כלפי הממשלה בשל מדיניותה הגורמת לאבטלה ולעוני אפשר להוסיף, כי לא מעטים מהמתנחלים נולדו וגדלו באותן ערי פיתוח, והם עברו להתנחלויות משום שראו בכך הזדמנות לשיפור תנאיי המגורים ולהשגת "איכות חיים". ממשלות הליכוד והעבודה כאחת פינקו את ההתנחלויות, ובעיקר את אלה ברצועה, בתקציבי עתק, ואף העניקו להן מעמד של "אזור פיתוח א".
אולם פענוח סוד החיבור בין המתנחלים לבין תושבי ערי העוני בדרום אינו סיבה לתחושת הקלה בקרב אנשי השלום, הדמוקרטיה והשינוי החברתי. העובדה, שרוב תושבי ערי העוני התחברו באותו משאל של הליכוד עם המתנחלים והתייצבו מול שרון, היא אות אזהרה לגבי ההשלכות הפוליטיות של מדיניותו התאצ’ריסטית של נתניהו.
מי שגזלו ממנו את מקום עבודתו, או שלא משלמים לו את שכרו כעובד העירייה, או שקיצצו לו מחצית מקצבת הילדים שקיבל קודם – כועס על הממשלה הנוכחית, ולכן גם כועס על שרון. אך כעס כזה אינו מוביל מעצמו את תושב העיר הענייה להבנה של הסיבות האמיתיות למצבו. מאחר שאינו חשוף, בדרך כלל, לעמדות הביקורתיות של השמאל החברתי והמדיני, הוא עלול ללכת שולל אחר הדמגוגיה של הימין הקיצוני. וזה בדיוק מה שקרה בהצבעה של מתפקדי הליכוד.
לכן הניתוח של תוצאות המשאל מחייב להציג את האפשרות הרת האסון, שלא רק במפקד מתפקדי הליכוד, אלא גם בבחירות כלליות, עלולים הנפגעים ממדיניותה הכלכלית-חברתית של הממשלה להעביר את תמיכתם מהליכוד למפלגות הימין הניאו-פשיסטי נוסח "האיחוד הלאומי", האמונים על דמגוגיה חברתית.
כדי להתמודד את סכנה זו, על התומכים בשלום עם הפלסטינים, בפינוי ההתנחלויות וביישום העקרון של שתי מדינות לשני העמים, להציג גם חלופה חברתית מרחיקת לכת. כאשר העבודה בעצם שותפה לתפיסות הכלכליות-חברתיות של הליכוד (והיא מוכנה לחבור לממשלת שרון-נתניהו כבר עכשיו), וכאשר יחד ועם אחד תומכים בהפרטה של חברות ושירותים ממשלתיים ובקיצוץ דרסטי בקיצבות לילדים במשפחות גדולות – קורבנות מדיניות זו אינם רואים בהן כתובת. גם השמאל העקבי חייב במסקנות. מק"י וחד"ש, שלדעתי יש להן תפיסה מדינית וחברתית כוללת, חייבות להקדיש מחשבה ומאמצים ביישום תפקידן ההיסטורי במניעת ההתפתחות המסוכנת שתוארה לעיל.
אתר הגדה השמאלית 9.5.2004